בליל הסדר אנחנו פוגשים את ארבעת הבנים: החכם, הרשע, התם וזה שאינו יודע לשאול.
לכאורה – ארבע דמויות שונות. אבל אם נתבונן היטב, נגלה שהם יושבים לא רק סביב שולחן הסדר – הם יושבים גם בתוכנו.

החכם הוא זה ששואל לעומק. הוא רוצה להבין, לחבר, לגלות את ההקשר. הוא מחפש הקשר, משמעות, חוק וסדר.
הוא יושב בשיעור, שואל שאלה שחושפת את מה שכולנו לא ראינו.
הוא זה שקורא את ההוראות עד הסוף.
בחברה שלנו, נמצא אותו באקדמיה, בחינוך ובמדע, במעבדות ההייטק וגם ליד הסבתא, כשהוא מבקש לדעת למה היא שמה דווקא קינמון בתבשיל.
החכם מאמין שידע הוא כוח, וששאלה טובה היא חצי תשובה.
תפקידו להביא עומק ודיוק. לחשוב לפני שפועלים.

הרשע לפעמים מקבל תדמית שלילית – אבל אולי הוא פשוט זה שכואב לו.
הוא לא שותק. הוא בועט, מתריס, לפעמים מכאיב, לפעמים ציני – אבל תמיד מתוך אכפתיות, דאגה ויושרה.
הוא מבקש להעיר ולחדד את מה שאחרים אינם רואים או אינם רוצים לראות.
תמצאו אותו בהפגנה עם שלט חד ולא מתפשר, בפודקאסט שמערער על הכול, באמנות שלא מפחדת.
הוא לא מוכן לקבל את העולם כמו שהוא.
תפקידו לזעזע – כדי שנתעורר. לא לתת לשגרה לעוור אותנו.
כשחושבים על זה, הוא לא באמת רשע.

התם – הוא לא טיפש. הוא שואל בפשטות.
בלי פילוסופיה, בלי התחכמות וללא מחסומים, פשוט שואל "מה זאת?" "למה ככה?"
הוא הילד ששואל ברצינות אם אליהו באמת בא, וגם המבוגר שבוחר להאמין.
הוא חי בלב. מחפש חיבור, לא תיאוריה.
תפגשו אותו בכל מקום שבו יש פשטות אמיתית והרבה לב.
תפקידו להזכיר לנו שהלב מבין מה שהראש שוכח.

וזה שאינו יודע לשאול?
הוא שקט, אבל נוכח.
הוא לא שואל, לא בגלל שאין לו מה להגיד – אלא כי אף אחד לא לימד אותו שהוא יכול.
הוא הילד בכיתה שלא מרימים את היד.
העולה החדש שעוד מתרגם מילים בלב אך לא בפה.
ולפעמים זה כל אחד מאיתנו, ברגעים שבהם אנחנו לא יודעים מאיפה להתחיל.
התפקיד שלנו? לפתוח לו. להגיד לו: מותר לך לשאול.

וכאן מגיע דבר מהותי:
כדי להיות חכם, רשע, תם או שאינו יודע לשאול – צריך להיוולד עם תכונות מסוימות.
זה לא תפקיד שבוחרים, זו לא תחפושת שאפשר להוריד.
אלו תכונות מולדות, זה חלק מהמבנה האישיותי, מהאופי – זה חלק מה-DNA.
כל אחד מהם הוא פשוט מי שהוא.
וכשהחברה שלנו מבינה את זה – היא לומדת לקבל, ולא לדרג.
היא לומדת להקשיב.

וכמו שבפסח אנחנו מספרים את הסיפור על כל אחד מהם,
כך גם החברה שלנו צריכה לדעת לדבר עם כל אחד מהם.
לא להעדיף את החכם, לא לדחות את הרשע, לא לזלזל בתם, ולא לשכוח את מי ששותק.

כי כל אחד מהם – הוא עולם שלם.
אין צורך לבחור ביניהם – כי הם כולם אנחנו.
הם חלקים משלימים בנפש, בחברה, סביב שולחן הסדר – ובכל מעגל חברתי.

כל אחד מהבנים חיוני.
הם לא דירוג – הם הרמוניה.
חכמה בלי חקירה – עיוורת.
ביקורת בלי לב – צינית.
פשטות בלי עומק – נעלמת.
שתיקה בלי הקשבה – נשכחת.

חג חירות שמח – חג של מקום לכל קול.
חג של הקשבה, של סיפור, ושל מקום – לכל קול.