ישנם ילדים שכבר בגיל צעיר מאוד בולטים בהתנהגותם  לאו דווקא בהתפרצויות או בקשיים רגשיים, אלא דווקא בצורך עז ובלתי פוסק לדעת מה קורה סביבם. הם רוצים לשלוט בפרטי הפרטים של היומיום: מי יושב לידם, מתי תתחיל הפעילות, באיזה סדר תתבצע, ואיך ייראה סוף היום. הם לא תמיד בוטים או תובעניים, לעיתים הם פשוט דרוכים כל הזמן, מתקשים להרפות, כאילו כל רגע לא מתוכנן עלול לאיים על תחושת הביטחון שלהם.

זהו הצורך בשליטה,  תכונת אופי מולדת שמופיעה בדרגות שונות אצל אנשים שונים. לא פעם, הצורך הזה לובש אופי כפייתי, פרפקציוניסטי. הוא אינו מסתכם רק ברצון לסדר, אלא בחיפוש נוקשה אחרי שלמות, אחרי דיוק, ואחרי תחושת ביטחון שתבוא רק אם הכול יתנהל בדיוק כפי שתוכנן.

כשהצורך הזה אינו מקבל הכרה או מענה, או כשהמציאות סביב האדם משתנה ללא הרף ותחושת חוסר הוודאות עולה – כפי שאנו חווים בארצנו הקטנטונת – הוא עלול להפוך לעומס רגשי כבד. חוסר הוודאות, השינויים, היעדר התחזיות,  כל אלה עלולים לעורר חרדה קיומית ממשית. כאילו אם אין שליטה אין קיום. ממש פחד מוות.

הבשורה הטובה היא, שעדיף לזהות את תכונת האישיות הזו מוקדם ככל האפשר. אז ניתן לאמן את המוח שאפשר אחרת.
ללמוד להרפות, ללמוד לסמוך, להבין שאין שלמות אך יש שלמים.
אפשר לעזור לילדים ולבוגרים להתיידד עם אי הוודאות, לדעת להחזיק בתוכם תחושת יציבות פנימית  גם כשהעולם סביבם רועד. שליטה אמיתית היא היכולת לדעת להרפות ולהיות בטוחים שעדיין נשאר שלמים. 

כאשר איננו יכולים לשנות את הנסיבות – אנו מוזמנים לשנות את עצמנו.
(ויקטור פרנקל – האדם מחפש משמהות)

המיפוי הביומטרי מאפשר לנו לזהות כבר בגיל צעיר את הדפוס הזה. הוא נותן להורים ולצוותים חינוכיים ומקצועיים תמונה מוחשית ומדויקת של הצורך האישיותי הפנימי, לא דרך התנהגות חיצונית בלבד, אלא דרך האופן שבו המוח והאישיות פועלים מלידה.

דווקא עכשיו, כשכולנו חווים אובדן שליטה ולעיתים גם פחד, חשוב יותר מתמיד לזהות את הצרכים הפנימיים האלה, ולתת להם מקום. לא כדי להילחם בהם  אלא כדי לעדן אותם, לרכך, ולהנחות אל עבר חוסן פנימי אמיתי.

קרל יונג אמר: הדבר שאנו מתנגדים לו – נמשך ! רק כשנרפה מהצורך לשלוט, נוכל באמת לפגוש את עצמנו.