לא כל ילד שקם באמצע שיעור, קופץ, זז או מתקשה לשבת מול שולחן  סובל מהפרעת קשב. הגיע הזמן להבין למה הוא זז? ולגלות שדווקא שם טמון הפוטנציאל.

הצורך בתנועה מתחיל עמוק בקורטקס המוטורי. אזור ייחודי במוח שאחראי על שליטה, תכנון וביצוע של תנועות רצוניות.
זהו אזור שפועל כמעט ללא הרף אצל אנשים עם צורך תנועתי מולד, ולעיתים רבות הוא פעיל גם במנוחה, היבט שמסביר למה הוא מתקשה להישאר ישוב או רגוע כמו שמצופה ממנו. כשלא מבינים את זה  קל מאוד לטעות באבחנה.

במיפוי הביומטרי שאנחנו מבצעים, עולה המדד של מידת הצורך בתנועה.
ילדים (ולא מעט מבוגרים) עם צורך גנטי מולד בתנועה מאובחנים לא נכון.
זו לא בעיה נוירולוגית, אלא חלק מהמבנה העצבי הפיזיולוגי שנולדו איתו. מדובר בצורך ביולוגי מולד. 

כשהצורך הזה לא מפורש נכון מיד עולה ההבחנה והתיוג המיותר והילד מסומן. מופנה לאבחונים של הפרעות קשב  ולרוב מקבל טיפול תרופתי  שלא באמת נדרש ואפילו מזיק. 

יש להבין שמדובר בצורך ולא בהפרעה במקום לנסות לכבות את התנועה  כדאי להכיר בה ולשלב אותה ביומיום. להשתתף בהפסקות פעילות בבית הספר.

להטמיע דרכי למידה דינמיות. להשתתף בחוגים שדורשים תנועה.  

גם בבגרות יש להתייחס לצורך הביולוגי הזה בבחירת עיסוק ומקצוע . 

החשוב מכל הוא לשחרר את הילד מהשאלה מה לא בסדר בו ?
הכל אצלו בסדר, התכונה הזו דורשת הבנה ובדיקה מה כן מתאים לו.

הצורך בתנועה הוא לא בעיה הוא תכונה וחלק מהזהות הפנימית של האדם.
כאשר מזהים אותו במדויק, כפי שניתן לזהות דרך המיפוי הביומטרי, אפשר להפסיק לנסות לתקן ולהתחיל לאפשר.

המיפוי הביומטרי מאפשר לזהות את פרופיל האישיות ומערך הצרכים המולד של כל אדם, כולל הצרכים הגופניים והאנרגטיים ולהתאים מסלול אישי שמתאים לו באמת  ולא לפי מדדים חיצוניים.