ערב פסח אוטוטו כבר כאן, עוד מעט ורובנו ימצאו את עצמם בפקקים בדרך לליל הסדר והאחרים יטרחו ויכינו את שולחן החג. האם לכולם זה מרגיש בסדר? מסתבר שלא ממש.
ההתכנסויות המורחבות אינן בהכרח בחירה מועדפת עבור חלק לא מבוטל מהאוכלוסיה. אצל מי זה יהיה השנה? ההחלטות הגורליות נופלות עוד לפני פורים. אי אפשר להתחמק. פתאום גילינו שהדודה מחיפה מגיעה עם הבן המעצבן שלה ואשתו הבלתי אפשרית. לא נעים, כבר שנתיים שאנחנו אצל ההורים שלו/שלה. בכלל רצינו לעשות ליל סדר רק עם חברים. ואלה שיש להם חשבון פתוח וכעס על ההורים, הדודים והשכנה שתמיד נדבקת…. ומי צריך עכשיו להתכנס לערב שבו כל המסובים ישאלו מתי אני אגיע עם בן זוג? ילד או שניים? ואיפה אתה לומד? מה עדיין לא התחלת?? יוסי שלי מסיים את התואר השני ב…כל הדביקות הזו. מי צריך את זה? ועוד חייבים להביא מתנה!
הרבה לחץ!!! בעיית המשפחתולוגיה הופכת לפתולוגיה קולקטיבית. ואיך זה מתקשר אלי, ואל המיפוי והאבחון באמצעות טביעות האצבעות וכפות הידיים? פשוט וקל. בשנים האחרונות זה הפך למעין תחביב עבורי. תחילה חשבתי שהייתה זו רק מקריות, אך לאחר בדיקה מעמיקה התברר שזו ממש תופעה. כחודש לפני חג הפסח (ככל שהמועד קרב התופעה מתעצמת), גם אם הפתולוגיה עדיין מודחקת במעמקי הלא מודע, די לראות אדם מנופף לשלום או מניף את כפות ידיו במהלך שיחה כדי להבחין שהמערכת המייצגת את הזהות הגרעינית- הזרת. מוחזקת במרחק מסוים משאר האצבעות. אצל חלק מהאנשים גם כשכל אצבעות כף היד סגורות הזרת נשארת מבודדת ושומרת על מרחק סביר, כאומרת 'לא ממש בא לי להיות פה' . אתם כולכם מסתדרים איכשהו זה עם זה, אבל אני לא!!!
לקראת ערב פסח ניתן לייחס קושי זה למורכבות של האירוע. אמנם מדובר במסורת עתיקת יומין שמאחדת את כולנו, ויש בה היבטים רוחניים חשובים מאוד. אך יחד עם זאת דווקא המועד המיוחד הזה בו כולם נמצאים עם כולם באותו יום ובאותה שעה הופך להיות מורכב מהרבה בחינות. ואל לנו לשכוח שיש גם לא מעט אנשים שאין להם לאן ללכת ועם מי להיות. והלבד שלהם שאינו מבחירה מודגש פי כמה וכמה.
ידוע שאנשים בעלי קשיים רגשיים והפרעות אישיות נוטים להתמוטט בערב זה. ויעידו על כך חדרי המיון בבתי החולים ומחלקות בריאות הנפש. שורש נושא השייכות ויכולת ההשתייכות למעגלים חברתיים מצוי בכל אחד מאתנו עוד בשלבים הראשונים של החיים. למעשה כבר מצאתנו לאוויר העולם, הצורך להשתייך לחוש מוכל ומוגן מצוי אצל כל תינוק בבואו לעולם. אך לא לכל תינוק צורך זה מקבל מענה. באמצעות המיפוי והאבחון הביומטרי אנו יכולים לעקוב אחר השלבים השונים בהתפתחות הילד עד לגיל הבוגר ולבחון את מסגרות ההתייחסות שקובעות את תקרת השייכות ויכולת ההזדהות וההשתייכות החברתית של העומד מולנו.
הסובלים מבעיות שייכות הם דווקא אלה הרוצים בה. דבר והיפוכו? ממש לא. החוסר יוצר צורך.
היות ובערב פסח עסקינן, אמשיך להתייחס לנושא השייכות אך רק ברמה המוחצנת שלו הכוללת את החיבור של הפרט עם החברה. לכן ברור שאנשים המתקשים להזדהות עם מעגלים חברתיים ואינם חשים שייכים לשום מקום, תסמונת ערב פסח תזוהה אצלם בקלות רבה יותר.
היות ומדובר בהיבט נרכש ולא מולד. ניתן לתקן ולאחות אותו בקלות יחסית, זאת במידה ויודעים להתחקות אחר הגורם והתקופה בה הוא נוצר.
חג שמח ומאושר, שבת הורים, אחים וחברים גם יחד.
