מחצית ראשונה של החופש הגדול מידי עברה חלפה. קייטנות, בריכה, ים וחול. חם וכייף.

לאלה העולים לכתה א׳ ההתרגשות והציפיה ממש מציפים את הלב. של הקטנטנים ולא פחות של ההורים.

בוחרים ילקוט וקלמר, עפרונות וצבעים, מחברות וחוברות עבודה, כל מה שיש ברשימה . אהה גם חולצת תלבושת אחידה. והסבתות והסבים מתנדבים לרכוש את הילקוט הראשון . ( ככה זה אצלי )

התכונה רבה מאוד.

כמה חלומות יש להורים לגבי הילד העולה לכתה א? הם בטוחים שהכל יהיה טוב וחלק. הנה הוא תכף ידע לקרא בשטף. יכתוב ויצייר בקלות רבה. הסקרנות שלו תקבל מענה מצוות המורים. ומבחינה חברתית זו תהיה חגיגה של ממש. חברות וחברים חדשים , חוויות חדשות ועוד המון הפתעות.

אז זהו ש…. לא תמיד זה ככה.

בגיל הזה, למרות הנסיון בגני הילדים, עדיין הרבה מהיכולות המולדות של הילד נסתרות.

בין היתר היות ועדיין לא ניתנה לו ההזדמנות להפגש עם אתגרים חדשים. ההורים יכולים רק לנחש מה יהיה? עם מה החמודי יאלץ להתמודד. בדיוק כמו שניחשו איתם כשהיו ילדים . נקודת המוצא של ׳אני מכיר את הילד שלי׳ עלולה להיות בעייתית. כי לא באמת אנחנו יודעים כיצד המוח שלו פועל, הוא לא בהכרח כמו של ההורים. ומה שפשוט לאבא לא בהכרח קל לבן שלו. וגם אם יש לו את העיניים של אמא זה לא מעיד על יכולת ההבחנה החזותית וההתמודדות עם תהליך הקריאה.

ואם יש לו אח שמצייר כמו ואן גוך זה לא מעיד עליו שרמת המוטוריקה העדינה שלו תאפשר לו כתיבה חופשית. ( שמעתי הורים שאומרים …הוא לא אוהב לצייר, לקרא, לדבר)

זה לא קשור לאוהב, זה קשור לקשה לו !

כל יום בבית הספר יכול להיות שדה קרב עבור התלמיד החדש.

תסכול ועוד תסכול שבסופו של דבר פוגעים בדימוי ובביטחון העצמי שלו לשנים קדימה.

הורים יקרים תזכרו שהילד שלכם כמו כל ילד, רוצה שתהיו מרוצים ממנו. לכן לא מיד יביע בקול את הקשיים שלו.

ואם יגידו לכם שיש דרך למפות את היכולות שלו, לזהות את החוזקות וגם את המקומות החלשים יותר.

באופן שידע לתת לכם כלים כבר מההתחלה כיצד לתמוך ולתווך לו את האתגרים אותם הוא פוגש. הייתם רוצים מפת דרכים שתאפשר לדעת ולא לנחש?

נצלו את החודש הנותר כדי להתכונן באמת לכתה א׳.

פנו אלינו לביצוע מיפוי ואבחון ביומטרי שעושים פעם בחיים לכל החיים, עדיף בתחילת הדרך ולא כשקשיים עולים וצפים כי אי אפשר להסתיר אותם יותר.