ילדה בת ה-10 מגיעה למיפוי ביומטרי, נבוכה ומכונסת. אביה, רואה חשבון מוצלח, המצליח בהרבה תחומים, לא מצליח להבין למה הילדה שלו, למרות הכישרון שלה, לא מצליחה להפגין הישגים שהוא יודע שיש לה. הוא משוכנע שהבת שלו היא עילוי לא פחות ממנו, ושכל הסיפור הוא רק עניין של מוטיבציה. לדעתו היא צריכה להשקיע יותר… בנוסף, הוא מספר שכאשר הוא שואל אותה, 'מה היו שיעורי הבית' היא נלחצת ומתחילה לדמוע. הוא יושב איתה ומנסה להסביר לה את משמעות לוח הכפל ועד כמה זה פשוט. היא מצידה לוחשת, 'אני לא מבינה'.. אז הוא מתחיל לכעוס ושואל 'מה יש פה להבין? זה כל כך פשוט. את בכלל לא מרוכזת'. התמונה הזו חוזרת על עצמה כמעט מידי יום . האבא לחוץ ומתוסכל ואינו רואה עד כמה הילדה אומללה ומתוסכלת מכך שאינה מצליחה לרצות את אביה הנערץ.

המיפוי הביומטרי הצביע מיד על הסיבה לקשיים. האונה המצחית האחורית השמאלית – חלק במוח שאחראי על יצירת הקשרים, הבנת ההקשרים ופיתוח החשיבה הלוגית -מצאנו חולשה. בדיוק המקום שהופך נתונים פשוטים להבנה בין סיבה ותוצאה. הילדה פשוט לא מסוגלת לעשות את הקשר בין שני רעיונות, וזו הסיבה שהיא תקועה ביכולת ההבנה החשבונית שלה ואינה מצליחה להבין את הקשרים הלוגיים של לוח הכפל. 

במקביל ראינו שהחלק הקידמי של האונה המצחית חזק ודומיננטי. זו רק שאלה של זמן והכל יתאזן ויתחזק. החלק הקידמי יתפרץ בתחילת גיל ההתבגרות ויחזק את החולשה שנצפתה בחלק האחורי. ההבנה המתמטית תשתפר מאוד ותחזק את יכולותיה.
עד שזה יקרה מומלץ להשתמש בחוזקה מובהקת שראינו – הזיכרון. 

ההמלצה היתה ללמוד את לוח הכפל בעל פה, כמו תוכי, ההבנה תגיע מאוחר יותר. בנתיים כדאי ורצוי לחזק את הדימוי העצמי שלה ותחושת ההצלחה באמצעים שמתאימים לה מתוך החוזקות שלה. 

למה בחרתי לספר לכם את הסיפור הזה ? כי אני פוגשת המון ילדים והורים מתוסכלים שבטוחים שהילדים שלהם הם העתק מדויק שלהם. וכשמשהו לא מתקדם על פי הציפיות, מתחיל הלחץ והתסכול של כולם. בעיקר של הילדים שחשים שמשהו איתם לא בסדר, שהם מאכזבים את ההורים. היבט אותו יסחבו עד סוף ימיהם. לך תשכנע מישהו שחווה תסכול וחווית כישלון בלימודים בגיל צעיר שיש לו הרבה יכולות נהדרות אחרות איתן אפשר להמריא לשמים.

 הכל קשור ליכולות המולדות שאותן ניתן לראות בטביעות האצבעות. 

מה דעתכם ? שווה בדיקה ?